בכתבה זו
"הבית, שאמור להיות המרחב הכי בטוח ומוגן, הפך למקור חרדה עבור אמהות לחיילים בשירות קרבי. הן חיילות של המערכה מאחורי הקלעים, נאבקות באימהות שלהן עצמן, מתמודדות עם דמיונות מפחידים ומחפשות דרכים להתמודד עם האיום המתמיד", כך מעריך גורם בכיר בצה"ל את המצב הנפשי העדין בו נמצאות משפחות החיילים בימים אלו.
חרדה מפני הדפיקה בדלת
אמהות רבות לחיילים מגלות כי הבית, המקום בו הן אמורות למצוא נחמה ושקט, הפך למרחב של חרדה מתמדת. הן מספרות על תחושת פחד עמוקה מפני דפיקה בדלת שעלולה להביא חדשות טרגיות. "אני לא יכולה לשמוע דפיקות בדלת", מספרת אחת האמהות, "תתקשרו לפני. לא משנה מי, לא לדפוק בדלת".
"שמתי שלט על הדלת עם מספר הטלפון שלי בגדול וכתבתי 'אמא של לוחם, לא לדפוק בדלת'. אני לא יכולה לשמוע דפיקות בדלת, תתקשרו לפני. לא משנה מי, לא לדפוק בדלת."
האמהות מתארות כיצד הן פיתחו שיטות התמודדות עם החרדה, כולל הצבת שלטים על הדלת, התקנת מצלמות אבטחה, ופיתוח טקסים רוחניים כדי למצוא מרגוע.
השפעות האיום הרקטי
האיום הרקטי הנוכחי הביא את החרדה לרמה חדשה. אמהות רבות חיות בפחד מתמיד מפני רקטה שתפגע בביתן או ביישוב שלהן. הן מתארות כיצד כל דפיקה בדלת, כל רכב שמתקרב, וכל דיווח בחדשות על הלחימה, מעוררים בהן פחד עמוק.
– על פי סקר שנערך לאחרונה, כ-75% מהאמהות לחיילים בשירות קרבי חוות רמות גבוהות של חרדה הקשורות ללחימה.
– מאז תחילת המבצע הצבאי הנוכחי, מספר האמהות לפנות לעזרה נפשית עלה ב-30%.
השפעות על חיי היומיום
החרדה משפיעה לא רק על הרגשות של האמהות, אלא גם על שגרת חייהן. הן מתארות כיצד הן מנסות לקצר את שהייתן בבית, עושות במהירות את המשימות הנדרשות, ואז "עפות" מהבית כדי להימנע מדפיקה בדלת. חלק מהן בונות לעצמן זולות במרפסת, קופאות מקור או סובלות מחום, רק כדי שיוכלו לתצפת על הרחוב ולהיות מוכנות לכל איום אפשרי.
"אבות שקוראים את הספר אומרים לי שהם לגמרי יכולים למצוא את עצמם במונולוגים של האמהות. גם כאשר הם מחזיקים פאסון שמתאים לתיאור הסטריאוטיפ הגברי, עדיין יש להם פחדים וחרדות כמו לאמהות."
התמודדות עם הטראומה
אפרת שלוי–ליבוביץ', חוקרת ומחברת הספר "אמהות לחיילים: החרדה שמאחורי הקלעים", מסבירה כי המלחמה הנוכחית שונה ממלחמות קודמות. היא מציינת שהקושי הייחודי טמון בכך שהיא לא התרחשה "שם", מעבר לגבולות, אלא נכנסה לבתים ולמרחב האישי של האזרחים.
"האויב הצליח לפלוש לשטח המדינה, ליישובים, לבתים, והצליח להציף טראומות עמוקות", מסבירה שלוי–ליבוביץ'. "האמהות חיות באימה, בחרדה קיומית. כל דבר יכול להיות טריגר, וכל דיווח בחדשות על לחימה או נפגעים מעורר בהן פחד עמוק".
השפעות על המשפחה
החרדה לא פוסחת גם על שאר בני המשפחה. אמהות רבות מספרות כיצד הבנים שלהן, החיילים עצמם, מנסים להסתיר את הפחד שלהם כדי לא לדאגה לאמם. הן מתמודדות עם הקונפליקט הפנימי של שליחת הילדים לקרב, תוך תחושת פראייריות מול משפחות שאינן משלמות מחיר דומה.
דרכי התמודדות ופתרונות
שלוי–ליבוביץ' מציעה דרכים להתמודד עם החרדה, כולל שיח פתוח בתוך המשפחה, תמיכה הדדית, ופנייה לעזרה מקצועית. היא מדגישה את חשיבות ההקשבה והסולידריות בין האמהות, ומציינת כי שיתוף החוויות יכול להקל על התחושות הקשות.
❓ שאלות ותשובות נפוצות:
ת: סימנים נפוצים כוללים עצבנות מוגברת, קושי לישון, הימנעות משהייה בבית, ופיתוח טקסים רוחניים או התנהגותיים כדרך להתמודדות.
ת: תמיכה משפחתית וחברתית היא קריטית. עידוד שיח פתוח, הקשבה ללא שיפוט, וסיוע בפנייה לעזרה מקצועית יכולים לעשות שינוי משמעותי.
השלכות לטווח ארוך
השפעות החרדה על האמהות ועל משפחותיהן עשויות להיות מרחיקות לכת. שלוי–ליבוביץ' מדגישה כי חשוב לטפל בחרדה באופן מיידי כדי למנוע טראומות מתמשכות. היא קוראת למערכת הביטחון ולחברה כולה לתת את הדעת על המצב הנפשי של המשפחות, ולהציע פתרונות מעשיים ותמיכה ארוכת טווח.
החרדה שמאחורי הקלעים חושפת צד פחות נראה של המערכה הביטחונית. בעוד החיילים נלחמים בחזית, האמהות שלהם נאבקות בקרב הפנימי שלהן, מנסות לשמור על שפיות ולתמוך בבנים שלהן גם מרחוק.
