בכתבה זו
צה"ל מזהיר את משרד האוצר: אם עד ה-10 בספטמבר לא תועבר יתרת התקציב שראש הממשלה בנימין נתניהו כבר אישר לצבא, יידרשו קיצוצים מיידיים במילואים, בהיערכות מול איראן ובחוזי רכש מול יצרניות נשק אמריקאיות. מדובר בעימות שאינו רק חשבונאי – הוא נוגע ישירות ליכולת הצבאית של ישראל, בדיוק בתקופה שבה משרד הביטחון עצמו מגדיר את האיום מכיוון איראן ומעגלי הלוואי שלה כפעיל ומיידי.
לפי הדיווחים, מדובר בכ-40 מיליארד שקל שהיו אמורים לעבור בשני תשלומים, ובנוסף לתוספת מיידית של כ-15 מיליארד שקל (כ-5 מיליארד דולר) שנתניהו אישר במסגרת נפרדת. שני הסכומים תקועים, לדברי גורמים בצה"ל, בשל עיכובים במשרד האוצר – וללא העברתם, הצבא טוען שהוא ניצב מול "קופה ריקה" ממש בפתח החורף.
מה בדיוק תקוע, ולמה דווקא עכשיו
ההסכם התקציבי בין האוצר למשרד הביטחון לשנת 2026 כלל כבר בעצמו קיצוץ בהיקף המילואים – צמצום של כשליש, מתכנון של כ-60 אלף מגויסים ביום לכ-40 אלף ביום. זהו הבסיס שממנו יוצא כל דיון נוסף: לא מדובר בקיצוץ ראשון, אלא בסבב שני שמאיים לרדת עוד יותר מתחת לרמה שכבר צומצמה מראש.
לדברי גורמים בצה"ל, ה-10 בספטמבר הוא לא תאריך שרירותי אלא הרגע שבו אוזלת היכולת התקציבית להמשיך ולממן פעילות שוטפת – אימונים, ימי מילואים, והמשך רכש תחמושת – בלי שהכסף שכבר אושר בפועל יגיע לחשבון. ברגע שתאריך כזה מתפרסם בפומבי, המשמעות היא שהדרג הצבאי מעריך שכל מנגנוני הגישור הפנימיים כבר מוצו, ושנותרה רק הדרך של יצירת לחץ ציבורי כדי לזרז החלטה שהתקבלה כבר, על הנייר, אבל לא בפועל.
זהו גם לא העימות התקציבי הראשון של השנה בין הצדדים. עוד לפני הסבב הנוכחי דווח כי צה"ל הקפיא הליכי רכש בעקבות "בור תקציבי", וכי במקביל התנהל עימות נפרד בין האוצר לצבא סביב תנאי הפרישה של גורמים בכירים לשעבר במערכת המשפט הצבאית. התמונה שמצטיירת היא של יחסים מתוחים באופן מובנה בין שני המשרדים, שבהם כל עיכוב טכני בהעברת כספים הופך במהירות למשבר שמתפרסם בכותרות.
גזרת המילואים: פיקוד הצפון והדרום בראש הרשימה
הקיצוץ הצפוי אינו גורף באותה מידה בכל הזירות. הדיווחים מצביעים על צמצום חד דווקא בפיקודי הצפון והדרום – שתי הזירות התנודתיות ביותר כרגע – ובצמצום נוסף במספר יחידות הכוננות. בפועל, זה אומר פחות ימי אימון, פחות זמינות מיידית של כוחות מילואים, ופחות יכולת להגיב מהר אם מתפתחת אסקלציה פתאומית באחת החזיתות.
- עצירת תרגילי אימון והכשרה בהיקף נרחב
- צמצום נוסף במספר פלוגות הכוננות, מעבר לקיצוץ שכבר בוצע השנה
- עיכוב בהשלמת מלאי התחמושת המתוכנן לשנה הקרובה
הצטברות הקיצוצים משמעותית גם מעבר לטווח המיידי. יחידת מילואים שמאבדת ימי אימון לא חוזרת לרמת הכשירות הקודמת שלה ברגע שהתקציב מגיע – יש לכך פער זמן, לפעמים של חודשים, שבו הכוח פשוט פחות מוכן. זה ההבדל בין קיצוץ תקציבי רגיל, שאפשר לתקן בדיעבד, לבין קיצוץ בהיערכות צבאית, שהנזק ממנו נמשך גם אחרי שהכסף כבר עבר.
איראן, תימן ועיראק: ה"מעגל השלישי" שדורש תקצוב שוטף
הצבא מציג את הבעיה גם דרך הפריזמה האסטרטגית: היערכות מול איראן, וגם מול איומים ב"מעגל השלישי" – החות'ים בתימן והמיליציות השיעיות הנתמכות על ידי איראן בעיראק – אינה חד-פעמית. היא דורשת אימונים סדירים, מלאי חלקי חילוף שוטף ומלאי תחמושת מספק, וכל אלה תלויים בתזרים תקציבי רציף ולא בהזרמה חד-פעמית בדיעבד.
דיווחים נוספים באותם ימים ציינו כי מלאי הטילים היירטים מצטמצם, וכי ההיערכות מול סבב עימות נוסף מול איראן "מגיעה לקצה הגבול" – ניסוח שממחיש עד כמה ההנהגה הצבאית רואה בעיכוב התקציבי בעיה מבצעית של ממש, ולא רק מחלוקת פנים-ממשלתית על ניירת. ההבדל בין הצגת הבעיה כ"תקציב שנתקע בבירוקרטיה" לבין הצגתה כ"פגיעה בהיערכות מול איראן" הוא בדיוק הכלי שבו צה"ל בוחר להשתמש כדי להעביר את המסר החוצה.
חוזי הנשק האמריקאיים בסיכון
מעבר לזירה המקומית, לעיכוב יש גם צד בין-לאומי. אי-העברת מימון מספק, לפי גורמים בצה"ל, עלולה לפגוע בחוזים מול חברות אמריקאיות שמייצרות תחמושת ורכיבים עבור הזרועות האווירית, היבשתית והימית של ישראל. חוזה רכש שלא מתחדש בזמן אינו רק עיכוב טכני – הוא עלול להוביל לאובדן מקום בתור על קווי ייצור עמוסים ממילא, ולתקופת המתנה ארוכה בהרבה בפעם הבאה שיהיה צורך דחוף בתחמושת.
הסיכון הזה מתעצם דווקא בגלל שקווי הייצור של יצרניות הנשק האמריקאיות עמוסים ממילא, בין השאר בגלל דרישה גלובלית שגדלה בשנים האחרונות. מדינה שמאבדת את מקומה בתור לא בהכרח מקבלת אותו בחזרה באותה עדיפות, גם אם המימון מגיע בסופו של דבר – וזה בדיוק החשש שמניע חלק מהלחץ הפומבי של הדרג הצבאי בימים האחרונים.
מה אמר הרמטכ"ל
רב-אלוף אייל זמיר החריף את הטון בשבועות האחרונים, והתריע כי הצבא ניצב מול מצב של "קופה ריקה" – כאשר לדבריו, ה-40 מיליארד שקל שהובטחו למערכת הביטחון טרם הועברו בפועל. הניסוח הפומבי הוא חלק מהמאמץ להעביר את העימות מזירת התקציב הפנימית לזירה הציבורית, בציפייה שהלחץ יזרז את משרד האוצר לפעול. זו גם אינדיקציה לכך שהערוצים הרגילים בין שני המשרדים – דיונים פנימיים, פניות בכתב, לחץ מצד לשכת ראש הממשלה – לא הביאו עד כה לפתרון.
מה קרה עד עכשיו, ומה עוד לא
| הסכום | מקור האישור | סטטוס נכון לסוף אוגוסט 2026 |
|---|---|---|
| כ-40 מיליארד שקל, בשני תשלומים | מסגרת התקציב השוטפת שנתניהו אישר | מעוכב במשרד האוצר |
| כ-15 מיליארד שקל (כ-5 מיליארד דולר) | תוספת מיידית שאישר נתניהו בנפרד | טרם הועבר בפועל, לדברי גורמים בצה"ל |
| קיצוץ מילואים מ-60 אלף ל-40 אלף ביום | הסכם התקציב לשנת 2026 | כבר בתוקף, בלי קשר לעיכוב הנוכחי |
מה זה אומר בפועל למי שלא לובש מדים
גם למי שאינו משרת במילואים, לעימות הזה יש משמעות ישירה. צבא שנאלץ לצמצם אימונים ולדחות השלמת מלאי תחמושת הוא צבא שמגיע פחות מוכן לתרחיש שאיש לא בחר בו – ותרחיש כזה, כפי שהשנים האחרונות הוכיחו, יכול להתפתח בפרק זמן קצר מאוד וללא אזהרה מוקדמת אמיתית. מעבר לכך, עימות תקציבי חוזר בין הדרג הצבאי לדרג הפוליטי, המתפרסם בתקשורת במקום שיתברר מאחורי דלתיים סגורות, הוא בעצמו סימן לכך שהמנגנון הפנים-ממשלתי לתיאום תקציב הביטחון אינו פועל כפי שצריך.
יש לכך גם היבט אזרחי צר יותר: משפחות של משרתי מילואים, מעסיקים שנאלצים להתמודד עם היעדרות עובדים, ועסקים קטנים שתלויים בוודאות תעסוקתית – כל אלה מושפעים בעקיפין מכל שינוי בהיקף המילואים, בין אם מדובר בהגדלה ובין אם בצמצום. תכנון תקציבי לא יציב הופך גם את התכנון האזרחי סביב שירות המילואים לבלתי אפשרי.
מה הלאה
ה-10 בספטמבר הוצג כקו זמן שממנו והלאה הקיצוצים כבר אינם תיאורטיים אלא ייכנסו לתוקף בפועל. עד אז, הכדור נמצא אצל משרד האוצר: אם התקציב שכבר אושר יעבור, מרבית הקיצוצים המתוארים כאן ניתנים לביטול או לדחייה. אם לא, השאלה הבאה תהיה לא רק כמה כסף חסר, אלא כמה זמן ייקח לצבא לחזור לרמת המוכנות שהייתה קיימת לפני הקיצוץ – זמן שבניגוד לכסף, אי אפשר להעביר בהעברה בנקאית אחת.
מה שברור כבר עכשיו הוא שהעימות הזה לא נגמר ביום שהכסף יעבור. כל עוד המנגנון שמתאם בין הצרכים המבצעיים של צה"ל לבין לוחות הזמנים התקציביים של האוצר ממשיך לייצר משברים חוזרים – עם או בלי כותרות בתקשורת – הסיכוי שהתרחיש הזה יחזור על עצמו בעוד כמה חודשים, סביב תקציב אחר או דרישה אחרת, נשאר גבוה.
שאלות נפוצות
כמה כסף בדיוק תקוע בין צה"ל למשרד האוצר?
לפי הדיווחים, מדובר בכ-40 מיליארד שקל שהיו אמורים לעבור בשני תשלומים במסגרת התקציב השוטף, ובנוסף כ-15 מיליארד שקל (כ-5 מיליארד דולר) שנתניהו אישר כתוספת מיידית נפרדת. שני הסכומים טרם הועברו בפועל, לדברי גורמים בצה"ל.
אילו זירות ייפגעו הכי הרבה אם התקציב לא יועבר?
הדיווחים מצביעים על פיקודי הצפון והדרום כזירות שבהן צפוי הקיצוץ החד ביותר במילואים, לצד עצירת אימונים והכשרות ועיכוב בהשלמת מלאי תחמושת.
האם קיצוץ המילואים הזה הוא חדש?
לא לגמרי. הסכם התקציב לשנת 2026 כבר כלל צמצום של כשליש בהיקף המילואים היומי, מכ-60 אלף לכ-40 אלף מגויסים ביום. הקיצוץ הנוכחי, אם יתממש, יבוא מעבר לצמצום הזה.
למה יש קשר בין העיכוב לחוזי נשק מול ארה"ב?
גורמים בצה"ל מזהירים כי מימון לא סדיר עלול לפגוע בחוזי רכש מול חברות אמריקאיות שמייצרות תחמושת ורכיבים לזרועות האווירית, היבשתית והימית, כולל אובדן מקום בתור על קווי ייצור עמוסים.
מה קורה ב-10 בספטמבר?
זהו התאריך שהוצג בדיווחים כרגע שבו הקיצוצים חדלים להיות תיאורטיים ונכנסים לתוקף בפועל, אלא אם התקציב שכבר אושר יועבר קודם לכן.
האם זה העימות התקציבי הראשון בין צה"ל לאוצר השנה?
לא. עוד קודם לסבב הנוכחי דווח על הקפאת הליכי רכש בצה"ל בעקבות בור תקציבי, מה שמצביע על מתח מובנה ומתמשך בין שני המשרדים סביב תקציב הביטחון.
