סקר בחירות 2026: הליכוד וישר תיקו ב-23, ביחד צונחת ל-14

סקר המנדטים החדש של קאן 11, שפורסם ב-16 באוגוסט 2026, מציב את הליכוד בראשות בנימין נתניהו ואת ישר בראשות גדי איזנקוט בתיקו מפתיע: 23 מנדטים לכל אחד. זו הפעם הראשונה שמפלגתו של הרמטכ"ל לשעבר, שהוקמה רק לפני כשנה, משתווה בגודלה למפלגת השלטון. אבל הסיפור המעניין באמת נמצא בשורה התחתונה, לא בכותרת: גם אחרי העלייה הזו, לגוש המתנגד לנתניהו אין רוב בלי המפלגות הערביות.

פחות מתשעה שבועות לפני יום הבחירות, 27 באוקטובר, המפה הפוליטית מתגבשת סביב שלושה גושים שאף אחד מהם לא מגיע ל-61 מנדטים לבד. זה מה שהופך כל מו"מ קואליציוני עתידי, לא רק את הסקרים, לשאלה המרכזית של המערכה – ומה שמסביר למה כל מפלגה, גדולה כקטנה, מתנהגת כאילו כל מנדט בודד יכריע את התוצאה.

הפער שלא נסגר: 52 מול 57 מול 11

לפי הפילוח של קאן 11, מפלגות הקואליציה הנוכחית – הליכוד, עוצמה יהודית, יהדות התורה, ש"ס והציונות הדתית – מקבלות יחד 52 מנדטים. מפלגות האופוזיציה היהודית – ישר, ביחד, ישראל ביתנו וההדמוקרטים – מקבלות 57. חד"ש-תע"ל ורע"ם, שתי המפלגות הערביות, מקבלות יחד 11 מנדטים נוספים. שלוש הספרות האלה – 52, 57, 11 – הן בעצם כל הסקר. הפרטים הצבעוניים על מי עלה ומי ירד סביב כל מפלגה בודדת חשובים רק בהקשר של השאלה איפה בדיוק עובר קו ה-61.

57 נשמע כמו רוב נוח מול 52, אבל 57 הוא עדיין פחות מ-61. המשמעות המעשית: כדי להרכיב ממשלה בלי נתניהו, הגוש שמוביל איזנקוט צריך שיתוף פעולה כלשהו עם המפלגות הערביות – הסכמה, הימנעות מהצבעת אי-אמון, או לכל הפחות ניטרליות. זו בדיוק הנוסחה שהצליחה לממשלת בנט-לפיד הקודמת, ובדיוק הנוסחה שכל גוש מנסה כרגע להימנע מלהודות בפומבי שהוא זקוק לה, כי היא נתפסת כנטל פוליטי בקרב חלק ממצביעי המרכז.

מבחינה חשבונית טהורה, אין דרך שלישית: כל ממשלה שאינה מבוססת על הליכוד תזדקק לתמיכה, פעילה או שבשתיקה, של לפחות חלק מ-11 המנדטים הערביים. וכל ממשלה שכן מבוססת על הליכוד תישאר תלויה בשלוש המפלגות החרדיות והימניות שמצטרפות ל-52, כלומר תלויה במידה רבה במוכנות שלהן להישאר בקואליציה עד סוף הקדנציה – תלות שכבר הוכיחה את עצמה כרעועה בקדנציה הקודמת.

ישר עם איזנקוט: מרמטכ"ל למפלגה מובילה

גדי איזנקוט, לשעבר רמטכ"ל צה"ל וחבר כנסת, הקים את ישר בספטמבר 2025. תוך פחות משנה המפלגה טיפסה מגורם שולי לשותפה שווה בגודלה להליכוד בסקרים. העלייה מגיעה מכיוונים שונים בבת אחת: מצביעי מרכז שמחפשים דמות ביטחונית-ניהולית ולא פוליטיקאי במקצועו, מצביעים מאוכזבים מהתפקוד של בנט ולפיד בראש ביחד, וחלק ממי שבעבר תמך בהליכוד אך מסתייג מהרכב הקואליציה הנוכחית.

ההתחזקות של ישר היא הסיפור המרכזי של מערכת הבחירות עד כה, כי היא לא באה על חשבון הליכוד באופן ישיר – היא באה בעיקר על חשבון שאר גושי האופוזיציה. זה מה שמסביר את הבלימה של ביחד: איזנקוט לא גדל כי הוא לוקח קולות מנתניהו, הוא גדל כי הוא לוקח קולות מבנט, מלפיד ומהמרכז-שמאל שמחפש חלופה שמרגישה פחות "אותה פוליטיקה ישנה".

ביחד: בנט ולפיד מאבדים גובה

הרשימה המשותפת של נפתלי בנט ויאיר לפיד, ביחד, נפתחה כמאתגרת מרכזית של נתניהו. בסקר האחרון היא עומדת על 14 מנדטים בלבד – ירידה עקבית משבועות קודמים. הסיבה המרכזית: חלק ניכר מהציבור שהתלבט בין בנט-לפיד לאיזנקוט העדיף בסופו של דבר את הרמטכ"ל לשעבר, שנתפס כפחות "פוליטי" משני שותפי ביחד, ששניהם כיהנו כראשי ממשלה או כשרים בעבר וסוחבים איתם עימותים פוליטיים ותיקים, כולל מול חלק מבסיס התמיכה של איזנקוט עצמו.

עבור ביחד, המשמעות היא שהרשימה שהוקמה כדי לאחד את המרכז נגד נתניהו מוצאת את עצמה מתמודדת גם עם מפלגה אחרת מאותו מחנה, ישר, על אותם קולות בדיוק. זו בעיה מבנית ולא רק תדמיתית: כל אחוז שביחד מאבדת לישר לא זולג לקואליציה, הוא נשאר בתוך גוש האופוזיציה – אבל הוא כן קובע מי מהשניים, בנט-לפיד או איזנקוט, יעמוד בראש המשא ומתן על תפקיד ראש הממשלה החלופי אם הגוש הזה אכן יצליח להרכיב ממשלה.

הדמוקרטים וישראל ביתנו: שני שחקנים יציבים בגוש

עבודה ומרצ, שתי מפלגות שמסורתית התמודדו בנפרד ולעיתים התקשו לעבור את אחוז החסימה כל אחת לחוד, איחדו כוחות תחת הדמוקרטים. האיחוד מבטיח להן ייצוג יציב יותר – 10 מנדטים בסקר הנוכחי – במקום הסיכון שאחת מהן, או שתיהן, ייפלו מתחת לסף ותאבדנה כל ייצוג בכנסת הבאה. מבחינת מפת הקואליציה העתידית, הדמוקרטים ממוקמים משמאל לישר ולביחד, מה שאומר שכל תרחיש שבו הן חלק מממשלה מחייב גם שיתוף עם המפלגות הערביות – בדיוק הנקודה שגוש איזנקוט מנסה לטשטש כרגע, כי היא עלולה להרתיע חלק ממצביעי המרכז שהוא מנסה למשוך מהליכוד.

בין כל התזוזות החדות בסקר – ישר שקופצת, ביחד שצונחת, הדמוקרטים שמתאחדות – ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן היא הגורם היציב ביותר בגוש האופוזיציה: 10 מנדטים גם היא, בלי ירידות ובלי עליות דרמטיות מסקר לסקר. היציבות הזו הופכת אותה לגורם מפתח בכל תרחיש קואליציוני עתידי – מפלגה שכל הצדדים יודעים בדיוק כמה קולות היא מביאה, ולכן כזו שקל יחסית לתכנן איתה משא ומתן, בניגוד לשלוש המפלגות המתחרות שסביבן המספר משתנה כמעט כל שבוע.

הקואליציה: 52 מנדטים סביב הליכוד

מנגד הקואליציה הנוכחית נשארת יציבה יחסית בסקר: הליכוד 23, עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר 10, יהדות התורה 8, ש"ס 7 והציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' 4 מנדטים. יחד: 52. זה פחות מ-61, אבל זה גם קרוב מספיק כדי שכל תזוזה של כמה מנדטים – מהליכוד, מישראל ביתנו, או מגורם חדש שיעבור את אחוז החסימה ברגע האחרון – יכולה להכריע. בניגוד לגוש האופוזיציה, שסובל מפיצול פנימי בין שלוש רשימות מתחרות, הקואליציה הנוכחית מציגה תמונה יציבה יחסית מבחינת חלוקת המנדטים הפנימית שלה – היתרון היחיד שהיא נהנית ממנו כרגע מול הגוש היריב.

מי לא עובר את אחוז החסימה

לפי אותו סקר, ארבע רשימות נמצאות מתחת לאחוז החסימה ולא היו זוכות בייצוג אילו הבחירות היו מתקיימות היום:

• בית ציוני – כ-3% מהקולות
• בל"ד – כ-1.9%
• כחול לבן – כ-1.4%
• האחדות – כ-1.3%

כל קול שהולך לרשימה שלא עוברת את הסף מתבזבז בפועל, ולכן דווקא המפלגות הקטנטנות האלה הן מוקד לחץ אינטנסיבי בשבועות הקרובים – מהמפלגות הגדולות שרוצות לספוג את מצביעיהן, ומהן עצמן, שצריכות להחליט אם להתמזג, לפרוש, או להמר על הפתעה ביום הבחירות עצמו. ברשימות קטנות במיוחד ההבדל בין 1.5% ל-3.5% בסקר יכול להיות ההבדל בין אפס מנדטים לארבעה, ולכן דווקא הן נוטות להיות התנודתיות ביותר מסקר לסקר.

למה זה נוגע גם לכלכלה, לא רק לפוליטיקה

מפה פוליטית מפוצלת בין שלושה גושים קרובים בגודלם היא לא רק כותרת חדשות – היא גם משתנה שהשווקים והמשקיעים עוקבים אחריו. תקופה ממושכת של אי-ודאות קואליציונית נוטה להתבטא בזהירות מוגברת בהחלטות השקעה גדולות, בדחיית מהלכי תקציב ורפורמות שדורשים רוב יציב, ובנכונות פחותה של גופים זרים להתחייב לפרויקטים ארוכי טווח בישראל עד שמתבררת זהות הממשלה הבאה. ככל שהמרחק בין 52, 57 ו-11 יישאר צר, כך גדל הסיכוי שגם אחרי 27 באוקטובר יידרשו שבועות נוספים של משא ומתן קואליציוני לפני שמתבררת התמונה הסופית – תרחיש שכבר קרה בישראל יותר מפעם אחת בעשור האחרון, ושמשפיע ישירות על קצב קבלת ההחלטות הכלכליות בזמן שהמשק ממתין.

מה זה אומר בפועל עד 27 באוקטובר

שלושה דברים ישפיעו על התוצאה הסופית יותר מכל כותרת בודדת. ראשית, האם ישר ימשיך לגדול על חשבון ביחד או שהמגמה תתהפך ברגע שהבוחרים יתחילו להתמקד בשאלת ראשות הממשלה בפועל ולא רק בהעדפה כללית – מפלגה חדשה נהנית לעיתים מ"ירח דבש" בסקרים שנשחק ככל שמתקרבים ליום ההצבעה עצמו. שנית, האם אחת מארבע הרשימות מתחת לסף תצליח לעבור אותו ברגע האחרון, מה שיכול לשנות את מאזן הכוחות בין הגושים בכמה מנדטים בבת אחת – וברוב המקרים ההיסטוריים בישראל, בדיוק סוג ההפתעה הזה קרה בשבוע האחרון לפני הבחירות, לא קודם. שלישית, ומעל הכול: איך תיראה בפועל השאלה שאף גוש לא רוצה לענות עליה בקול – האם גוש איזנקוט מוכן להרכיב ממשלה בתמיכת חד"ש-תע"ל ורע"ם, ישירות או מבחוץ, ומה יקרה למספר המנדטים שלו אם התשובה לשאלה הזו תיאלץ לצאת החוצה לפני יום הבחירות ולא אחריו.

עד שהתשובה לשאלה הזו תתבהר, כל סקר מנדטים, כולל זה, הוא תמונת מצב של מירוץ שעדיין לא הוכרע – לא הכרעה. שלושת הגושים ייכנסו לחודשים האחרונים של הקמפיין כשהם יודעים בדיוק כמה קרובה התוצאה, ובדיוק כמה קטן המרחב שיש להם לטעות.

שאלות נפוצות

מתי מתקיימות הבחירות לכנסת ה-26?

הבחירות מתוכננות ל-27 באוקטובר 2026, לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה ופרסומי הבחירות הרשמיים.

כמה מנדטים מקבל הליכוד בסקר האחרון?

בסקר קאן 11 מ-16 באוגוסט 2026 הליכוד מקבל 23 מנדטים, בתיקו עם מפלגת ישר בראשות גדי איזנקוט.

למה לגוש המתנגד לנתניהו אין רוב למרות 57 מנדטים?

57 מנדטים הם עדיין פחות מהרוב הדרוש של 61. כדי להרכיב ממשלה בלי הליכוד, גוש האופוזיציה היהודי זקוק לשיתוף פעולה כלשהו עם המפלגות הערביות, חד"ש-תע"ל ורע"ם, שמקבלות יחד 11 מנדטים נוספים.

מה זו ביחד, ומי עומד בראשה?

ביחד היא הרשימה המשותפת של נפתלי בנט ויאיר לפיד, שני ראשי ממשלה לשעבר. בסקר האחרון היא עומדת על 14 מנדטים בלבד, ירידה משבועות קודמים.