פינוי אונר״א מכפר עקב: מה עומד מאחורי הפשיטה בירושלים

כוחות משטרה גדולים, ובהם יחידות מג״ב, פשטו היום (שלישי) על מרכז ההכשרה המקצועית של אונר״א בשכונת כפר עקב שבצפון-מזרח ירושלים – המתחם האחרון של הסוכנות שעדיין פעל בעיר. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגיע בעצמו לזירה בליווי צוות תקשורת, וראש הממשלה בנימין נתניהו אישר כי הוא זה שהורה על פינוי המתחם. עובדי אונר״א גורשו בכוח מהשטח ונאמר להם שלא לשוב אליו.

מדובר בפעם השביעית בחודשים האחרונים שכוחות ביטחון פושטים על המתחם הזה בפרט, אך לפי ההודעות הרשמיות הפעם מדובר בסגירה סופית ולא בפשיטה חולפת. הצעד מוצג כאכיפה של חוק שאישרה הכנסת ב-2024 ואוסר על אונר״א לפעול בשטח ריבוני ישראלי, ומתלווה אליו נימוק חמור יותר: נתניהו טען כי הארגון מעסיק אנשים שהיו מעורבים בפיגועים ובטבח ה-7 באוקטובר, והצהיר כי מדינת ישראל לא תאפשר לארגון שעובדיו היו מעורבים בטרור ובטבח לפעול בשטחה, ותפעל נגדו בכל האמצעים. מה שהופך את הפשיטה הזאת לשונה מקודמותיה הוא שילוב שלושה גורמים בו-זמנית: החלטה מדינית מוצהרת ברמת ראש הממשלה, נוכחות שר בשטח מול המצלמות, ופעולה שמוגדרת מראש כבלתי הפיכה.

מה קרה הבוקר בשטח

לפי הדיווחים, הכוחות נכנסו למתחם – המשתרע על פני כ-90 דונם – בשעות הבוקר המוקדמות, אבטחו את השטח והוציאו ממנו את עובדי אונר״א ואת המתאמנים שנכחו בו. במתחם פעל עד היום מרכז הכשרה מקצועית שהכשיר מדי שנה מאות בני נוער ממחנות פליטים ביהודה ושומרון למקצועות שונים – נגרות, חשמל, מוסכאות ותפירה, בין היתר. הכוחות לא הסתפקו הפעם בפינוי זמני: לפי ההודעות מהשטח, החלו כבר עבודות הכנה לפינוי סופי של הציוד והמבנים, בליווי תיעוד תקשורתי מטעם משרד השר בן גביר.

ההיקף של המבצע – כוח משטרתי גדול, נוכחות שר, וצוות תקשורת מלווה – מסמן פער ברור מול הפשיטות הקודמות באזור, שנעשו בשעות לילה ובלי הודעה מוקדמת. הפעם ההפך הוא הנכון: הפעולה תוכננה כאירוע גלוי, כזה שמיועד להיראות ולהתפרסם, ולא רק לבצע פינוי בפועל. זה, כשלעצמו, מספר משהו על העיתוי – שבועות ספורים לפני הבחירות המתוכננות לכנסת ה-26.

הבסיס המשפטי: מה בעצם קובע חוק 2024

ההצדקה הרשמית להתערבות היא חוק שהתקבל בכנסת בשלהי 2024 ואוסר על אונר״א לקיים כל פעילות בשטח שבו חלה ריבונות ישראל – כולל מזרח ירושלים, המסופחת בעיני ישראל אך נחשבת בעיני רוב הקהילה הבינלאומית לשטח כבוש. החוק אסר גם על כל מגע רשמי בין רשויות המדינה לבין הסוכנות, ובכך שינה את מעמדה המשפטי של אונר״א בישראל באופן חד-צדדי, בלי תלות בהסכמת האו״ם או בעמדתם של גורמים בינלאומיים אחרים שרואים בסוכנות גוף הפועל מכוח מנדט של העצרת הכללית.

עד כה יושמה ההוראה בעיקר כלפי מתקני מטה ומחסנים, ולעיתים במתכונת של פשיטה זמנית שאחריה חזרה מוגבלת של פעילות. הפשיטה על מרכז ההכשרה בכפר עקב היא הפעם הראשונה שבה ננקט צעד שמוצג כסגירה מוחלטת ובלתי הפיכה של מתקן פעיל של אונר״א בעיר – כלומר לא רק אכיפה נקודתית של האיסור על מגע רשמי, אלא סילוק פיזי סופי של הארגון מנכס שהוא מפעיל.

הטענה שמניעה את המהלך: אונר״א וה-7 באוקטובר

מעבר לבסיס החוקי, ההנמקה הפוליטית שחוזרת בפי נתניהו ובן גביר נשענת על טענה חמורה יותר: שחלק מעובדי אונר״א היו מעורבים בפועל בפיגועי הטבח של ה-7 באוקטובר או בפעילות טרור נלווית. זו לא טענה חדשה – היא עומדת בבסיס המדיניות הישראלית כלפי הסוכנות מאז תחילת 2024, ומהווה את ההצדקה החוזרת לכל צעד נגדה, מקיצוץ בשיתופי הפעולה ועד לפשיטות הפיזיות על מתקניה. הטענות הללו, כשעלו לראשונה, גררו גם השעיה זמנית של מימון מצד כמה ממדינות התורמות הגדולות לסוכנות, לפני שחלקן חידשו את המימון בעקבות בדיקות פנימיות ובחינות של גורמי חוץ.

אונר״א מצידה חוקרת מדי פעם עובדים שעל שמם עלו טענות ומפטרת חלק מהם, אך דוחה מכל וכל את הטענה שהארגון כמכלול מעורב בטרור, וטוענת שהוא ממשיך להיות הגוף המרכזי שמספק חינוך, בריאות וסיוע הומניטרי למיליוני פליטים פלסטינים באזור. הפער הזה – בין הגדרה ישראלית של הארגון כגוף עוין לבין תפיסתו העצמית כזרוע הומניטרית של האו״ם – הוא בדיוק מה שהופך כל פשיטה פיזית על מתקן שלו לאירוע שחורג מגבולות ירושלים.

לא הפעם הראשונה: ציר הזמן בירושלים

הפשיטה של היום היא נקודה בשרשרת אירועים שנמשכת כבר תשעה חודשים, ומצביעה על הסלמה הדרגתית מהפגנת נוכחות לסגירה בפועל:

מה שבולט בציר הזמן הזה הוא הקצב: מהנפת דגל סמלית על גג מבנה אחד, דרך פשיטה שהסתיימה בירי, ועד לאזהרה מפורשת של אונר״א על סיכון קיומי – כל זה בתוך פחות משנה. ההסלמה לא הייתה קפיצה חד-פעמית אלא תהליך מדורג, שכל שלב בו הכין את הקרקע הציבורית והמשפטית לשלב הבא.

הגרסה של אונר״א: קרקע שקיבלה מירדן ב-1952

אונר״א טוענת גרסה שונה לחלוטין על מעמד הקרקע. לפי הארגון, השטח בכפר עקב הועבר לרשותו על ידי ממשלת ירדן כבר ב-1952 – כאשר ירדן עדיין שלטה במזרח ירושלים – במטרה להקים בו את מרכז ההכשרה המקצועית, שפעל ברציפות מאז. מבחינת אונר״א מדובר בזכות שימוש היסטורית שאינה תלויה בשינויים שחלו מאז במעמד הריבוני של השטח, ופינוי כפוי שלה מהווה לטענתה הפרה של המנדט הבינלאומי שהוענק לה על ידי העצרת הכללית של האו״ם. הארגון כבר התריע לפני כשבועיים כי הוא רואה במגמת הפשיטות איום קיומי על נוכחותו הנותרת בעיר, ומזהיר שסגירת מרכז ההכשרה תותיר מאות בני נוער בלי מסלול הכשרה מקצועית זמין.

הפער בין הגרסאות אינו טכני. עבור ישראל, ריבונותה על מזרח ירושלים היא עובדה מוגמרת שממנה נגזר הדין הפנימי – ולכן חוק 2024 תקף שם במלואו. עבור אונר״א והאו״ם, הריבונות הישראלית באזור אינה מוכרת בינלאומית, ולכן ההסכם המקורי מול ירדן, לשיטתם, עדיין מחייב. שתי הפרשנויות לא יתקרבו זו לזו בעקבות פינוי אחד, גם אם בשטח הוא כבר עובדה מוגמרת.

מה מתוכנן לקום במקום

עיריית ירושלים כבר הודיעה כי בכוונתה להקים באתר קמפוס חינוכי-קהילתי חדש עבור תושבי האזור, במקום מרכז ההכשרה שפעל שם עד היום. מבחינת העירייה, מדובר בהחזרת קרקע ל״ניהול המדינה״ ובניצול שלה לטובת אוכלוסיית השכונה – נימוק שמנוגד חזיתית לתפיסה של אונר״א, שרואה בכך הפקעה של שירות שנועד במקורו לאותם תושבים עצמם, ילדי הפליטים ממחנות יהודה ושומרון. בפועל, לתושבי כפר עקב וסביבתה לא הוצג עדיין לוח זמנים מפורט להקמת המוסד החדש, כך שבטווח הקרוב הם נותרים בלי גם השירות הישן וגם החלופה המובטחת.

מי שנפגע ראשון מהסגירה הוא לא הארגון עצמו אלא מאות בני הנוער שהיו אמורים להתחיל או להמשיך השנה מסלול הכשרה במקצוע. עבור משפחות רבות במחנות הפליטים ביהודה ושומרון, המרכז בכפר עקב היה אחת הדרכים הבודדות להשגת הסמכה מקצועית בלי תשלום שכר לימוד גבוה. עד שהעירייה תקים בפועל תחליף – אם וכאשר – נותר חלל ריק בדיוק באוכלוסייה שגם אונר״א וגם ישראל מסכימות, ולו לכאורה, שיש למנוע ממנה להידרדר לייאוש כלכלי.

ההשלכות הדיפלומטיות

פשיטות קודמות במתחמי אונר״א בירושלים כבר עוררו גינויים מצד גורמים בכירים באו״ם, ואין סיבה להניח שהפעם יהיה שונה – הפעולה הבוקר בוצעה תחת זרקור תקשורתי מכוון, לא בשקט, ומכוונת בבירור גם לקהל בינלאומי ולא רק לזירה המקומית. כל עוד ישראל ואונר״א חלוקות גם על עצם השאלה מי הבעלים החוקיים של הקרקע, כל פשיטה נוספת היא גם אירוע משפטי-דיפלומטי, לא רק מבצע ביטחוני מקומי – וסכסוך כזה נוטה להישאר פתוח הרבה אחרי שהמתחם עצמו כבר התרוקן. עבור מדינות שכבר מתוחות עם ישראל בנושא הסיוע ההומניטרי, סגירה מוצהרת של המתקן האחרון בעיר עלולה לשמש עדות נוספת בזירה הבינלאומית, גם אם היא מתבססת על חוק שנחקק כדין בכנסת.

מה עומד על הכף פוליטית

העיתוי אינו מקרי. הצעד מגיע כאשר נתניהו עסוק במקביל בניהול מערכת בחירות, ובאזהרה פומבית שהפיץ מפני פיצול קולות ימין למפלגות קטנות. פעולה גלויה ותקשורתית נגד אונר״א, שמזוהה בציבור הישראלי הרחב עם ביקורת חריפה מאז ה-7 באוקטובר, משרתת מסר ברור לקהל הבוחרים של הימין: שהממשלה פועלת בפועל, לא רק מצהירה, נגד גוף שנתפס כמעורב במחדל הביטחוני הגדול בתולדות המדינה. בן גביר, שראה במעורבות שלו במבצעים דומים בעבר נכס פוליטי מרכזי, נהנה מאותה זירה בדיוק – נוכחותו האישית במקום, מול המצלמות, היא חלק בלתי נפרד מהמסר.

מה זה אומר עבורכם

עבור תושבי ירושלים, מדובר בשינוי מוחשי בנוף העירוני: מתחם שפעל שנים כמוסד חינוכי עומד להפוך למבנה ציבורי ישראלי. עבור הזירה הרחבה יותר, זהו עוד סימן לכך שהחוק מ-2024 עובר משלב ההצהרה לשלב האכיפה בפועל – ושירושלים, שבה לישראל ריבונות מוצהרת, היא הזירה הראשונה שבה האכיפה הזאת מתבצעת עד הסוף. אם הדפוס יימשך, סביר להניח שמתקני אונר״א נוספים באזורים שבהם ישראל מפעילה שליטה ישירה יעמדו בתור הבא – שאלה שתלויה גם בתגובת הזירה הבינלאומית לצעד של הבוקר, וגם בשאלה הפוליטית הפנימית: האם המהלך הזה יישאר צעד ביטחוני-משפטי, או שיהפוך לכלי קבוע במערכת הבחירות המתקרבת.

שאלות נפוצות

מה קובע החוק מ-2024 שעליו מתבססת הפשיטה?

החוק שאישרה הכנסת בסוף 2024 אוסר על אונר״א לקיים כל פעילות בשטח שעליו חלה ריבונות ישראל, כולל מזרח ירושלים, ואוסר גם על מגע רשמי בין רשויות המדינה לסוכנות. הפשיטה בכפר עקב מוצגת רשמית כאכיפה של אותו חוק על מתקן פעיל.

למה זו הפעם השביעית שפושטים על אזור זה, ולא פשיטה אחת ולתמיד?

הפשיטות הקודמות התמקדו במתקנים שונים באזור, כולל מטה אונר״א ומתחם בקלנדיה, ולרוב היו זמניות. הפעם, לפי ההודעות הרשמיות, מדובר בסגירה מוצהרת כסופית של המתחם האחרון שנותר פעיל, לא בעוד סבב זמני.

מה טוענת אונר״א לגבי הבעלות על הקרקע בכפר עקב?

אונר״א טוענת שקיבלה את הקרקע מממשלת ירדן ב-1952, כאשר ירדן שלטה עדיין במזרח ירושלים, ושהיא מפעילה שם את מרכז ההכשרה ברציפות מאז. הארגון רואה בפינוי הפרה של אותה זכות היסטורית.

מה מתוכנן לקום במקום מרכז ההכשרה?

עיריית ירושלים הודיעה על כוונה להקים באתר קמפוס חינוכי-קהילתי חדש עבור תושבי האזור, במקום מרכז ההכשרה המקצועית שפעל שם עד הפשיטה.