כך מגייסת איראן נערים ישראלים לריגול תמורת מטבעות קריפטו

בבית המשפט לנוער בחיפה הוגש בשבוע האחרון כתב אישום נגד שני נערים מקריית מוצקין, בני 14 ו-16, בחשד שביצעו עבור סוכן איראני משימות ריגול תמורת תשלומים במטבעות קריפטו. אחד מהם, לפי כתב האישום, אף התחזה לחייל ביחידה 8200 כדי לזכות במשימות נוספות מהמפעיל שלו. זו לא תקרית בודדת – זו הדוגמה האחרונה בשרשרת ארוכה שהחלה להתרחב במיוחד מאז ספטמבר 2024, ושבמרכזה שיטה עקבית: גיוס הדרגתי ברשת, המתחיל במשימה תמימה לכאורה ומסתיים באיסוף מודיעין על יעדים רגישים.

הכתבה הזו מרכיבה את התמונה המלאה מתוך כתבי אישום ודיווחים על מקרים דומים: איך נראה הגיוס בפועל, כמה משלמים על מידע ומעשי חבלה, מי נמצא בסיכון הגבוה ביותר, ומה המדינה עושה כדי לבלום את התופעה.

מה קרה בקריית מוצקין

לפי כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי לנוער בחיפה, כתב האישום מייחס לשני בני הנוער עבירות של נזק לרכוש, יצירת קשר עם סוכן זר ומסירת ידיעה לאויב. לפי הפרסומים, בן הנוער הצעיר מבין השניים יצר קשר לראשונה בחודש יוני עם המפעיל האיראני בטלגרם, תחת הכינוי "דניאל", ובהמשך גם גייס בעצמו את הנער השני לפעילות. בין המשימות שהוטלו עליהם: צילום קניונים בהרצליה ובתל אביב, תיעוד אמצעי אבטחה במתקנים שונים, ניסיון לגייס קטינים נוספים למשימות שהוגדרו "בסיכון גבוה", וריסוס כתובות נגד הממשלה. אחד הנאשמים, כך נטען, התחזה בשיחות עם המפעיל לחייל ביחידת המודיעין 8200 – כנראה כדי להיראות בעיניו מקור אמין ובעל ערך רב יותר ולקבל תמורת כך משימות נוספות. תמורת הפעילות קיבלו השניים, לפי כתב האישום, מאות שקלים בודדים במטבעות קריפטו. החקירה נפתחה לאחר שאחד הנערים נעצר עם הגעתו לנמל התעופה בן גוריון, בחשד ליצירת קשר עם סוכן זר וביצוע עבירות ריגול.

איך הגיוס עובד בפועל: מהודעה ברשת למשימה ראשונה

התבנית חוזרת על עצמה כמעט בכל התיקים שנחשפו בשנתיים האחרונות: פנייה ראשונית בטלגרם, לעיתים באמצעות מודעת דרושים מפתה או פרופיל בדוי. המפעיל האיראני בונה אמון בהדרגה – מבקש קודם משימה קלה וחסרת סיכון לכאורה, ורק לאחר שהמגויס מבצע אותה, מעלה את הדרישות. בתיק נפרד שהתברר בבית המשפט לנוער בתל אביב, נער בן 14 ממרכז הארץ יצר קשר עם סוכן איראני בטלגרם באפריל 2025 לאחר שנענה למודעת עבודה. הסוכן העביר לו סכום כולל של כ-1,170 דולר, שפוזר בין ארבעה ארנקים דיגיטליים שהנער עצמו פתח לפי הנחיה. במסגרת המשימות שקיבל, הוא צילם את סביבת בית החולים איכילוב ואת שכונות רמת גן, תיעד את קו הרקיע מעל בניין הקריה בתל אביב, ריסס על קירות בעיר כתובות כמו "אנו נאמנים לברית", וקיבל הנחיה לעקוב אחר ביתו של שר החוץ גדעון סער ואף לפגוע בו. הוא אף ניסה לשכור דירה בקרבת מפקדת צה"ל, ככל הנראה כדי לאפשר מעקב נוח יותר.

כמה משלמים על ריגול: השוואת מקרים

הסכומים המדווחים משתנים מאוד בין תיק לתיק, אבל כולם נעים סביב אותו עיקרון: תשלום דיגיטלי, קטן יחסית, שקשה לאתר ולעקוב אחריו.

לפי דיווחים המרכזים תיקים רבים מהשנתיים האחרונות, טווח התשלומים הכולל נע בין סכומים זעומים של כ-50 דולר ועד למעל 26,000 דולר במקרים חריגים, כאשר משימת תיעוד וצילום בודדת משולמת בממוצע סביב 500 דולר. הסכום הקטן יחסית הוא חלק מהשיטה: הוא מנמיך את סף הכניסה ומאפשר למפעיל לבדוק את נכונותו של המגויס לפעול לפני שהוא מבקש ממנו משהו מסוכן ומשמעותי יותר.

מקרים דומים שקדמו לפרשה

קריית מוצקין אינה הפעם הראשונה שבה קטינים ישראלים מוצאים את עצמם בלב תיק ריגול איראני. בחודשים האחרונים נחשפו גם צעירים מביתר עילית ומודיעין עילית שגויסו דרך טלגרם למשימות דומות עבור גורמים איראניים, וכן נער בן 13 שהיה בין המגויסים הצעירים ביותר שתועדו. במקביל הוגש כתב אישום נגד אזרח אמריקאי-יהודי, ביולי 2026, שהואשם בריגול לטובת איראן תמורת כ-1,400 דולר בקריפטו – הוכחה לכך שהרשת האיראנית אינה מסתפקת בקהל יעד ישראלי מקומי בלבד, אלא פועלת גם מול יהודים בתפוצות שיש להם קשר כלשהו לישראל. הצטברות המקרים לאורך זמן, ולא אירוע בודד, היא מה שהופכת את התופעה לדפוס מוכר ומתועד היטב אצל גורמי הביטחון.

למה השיטה מצליחה: המכניקה של גיוס הדרגתי

הבחירה של המפעילים האיראנים להתחיל דווקא במשימה קטנה ותמימה לכאורה אינה מקרית – היא מבוססת על עיקרון פסיכולוגי ידוע: ברגע שאדם מבצע פעולה קטנה עבור מישהו, הוא נוטה יותר להסכים לבקשה גדולה יותר בהמשך, כדי לשמור על עקביות עם ההתנהגות הקודמת שלו. אצל קטינים האפקט הזה חזק במיוחד, כי היכולת להעריך סיכון ארוך-טווח עדיין מתפתחת, והפיתוי של תשלום מיידי – גם אם מדובר בסכום צנוע – מורגש חזק יותר מהאיום המופשט של חקירה משטרתית עתידית. ברגע שהמגויס כבר ביצע משימה אחת שיש בה רכיב עברייני, ולו קל, נוצר גם מנגנון נוסף: פחד מההשלכות של מה שכבר עשה, שמקשה עליו לסרב למשימה הבאה או לפנות בעצמו לגורמי החוק. השילוב של גיוס הדרגתי, תשלום דיגיטלי אנונימי וניצול חוסר הבגרות של קטינים הוא בדיוק מה שהופך את השיטה ליעילה כל כך מבחינת המפעילים – ולמסוכנת כל כך מבחינת המדינה.

מי נמצא בסיכון: לא רק קטינים

המקרים הבולטים בתקשורת נוגעים לרוב לבני נוער, אבל מעגל היעדים של הגיוס האיראני רחב בהרבה. בין המגויסים שנחשפו בשנתיים האחרונות נמנים גם חיילים ומשרתי מילואים, מורים, מהנדסים, ואזרחים ותיקים – חלקם עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר ומאזור הקווקז, אך גם ישראלים ילידי הארץ מכל הרקעים. המשותף לרבים מהמגויסים הוא פגיעות כלכלית – חובות הימורים, קשיים כספיים – לצד לעיתים גם מניע אידיאולוגי. אחד המפעילים האיראנים, כך עלה מחקירות, הציג עצמו כאזרח אזרבייג'ני המתגורר בדובאי; מפעילים אחרים השתמשו בפרופילים בדויים עם שמות כמו "אנה אלנה" כדי ליצור קשר ראשוני שנראה תמים. הגיוון הרחב הזה בפרופיל המגויסים מקשה על גורמי הביטחון לבנות פרופיל סיכון אחיד, ומחייב אותם להתבסס בעיקר על זיהוי דפוס ההתנהלות של המפעילים עצמם, ולא רק על מאפייני היעד.

מהצילום ועד תכנון פגיעה: המשימות בשטח

המשימות שמבקשים המפעילים האיראניים מהמגויסים שלהם נעות על ספקטרום רחב של חומרה. בקצה הקל יחסית נמצאים צילום בתיהם של בכירים, מתקני צבא ומתקנים גרעיניים, תיעוד סוללות מערכת "כיפת ברזל" ומעקב אחר תשתיות אסטרטגיות. משם עולה הדרג למעשי חבלה מוחשיים: כתיבת גרפיטי פוליטי, הצתת רכבים, ובמקרים חריגים אף בדיקת היתכנות לפגיעה פיזית בדמויות ציבוריות. הדפוס שחוזר בכל התיקים הוא הדרגתיות: המשימה הראשונה כמעט תמיד תמימה, וכל משימה נוספת מעמיקה את המעורבות של המגויס ומקשה עליו לסגת בלי להסתבך.

ההיקף: 35 רשתות מאז ספטמבר 2024

מאז ספטמבר 2024 חשפו גורמי הביטחון בישראל 35 רשתות ריגול איראניות משמעותיות, שבמסגרתן נעצרו עשרות אזרחים – הן במסגרת תאים מאורגנים והן כמפעילים בודדים שגויסו ישירות ברשת. ההיקף הזה הוביל את שירות בתי הסוהר לפתוח אגף כליאה ייעודי לעצורים ונאשמים בתיקי ריגול איראני, נתון שממחיש עד כמה התופעה הפכה משמעותית מבחינת המערכת המשפטית והביטחונית.

ההשלכות המשפטיות

גם כאשר מדובר בקטינים, האישומים בתיקי ריגול איראני חמורים: יצירת קשר עם סוכן זר, מסירת ידיעה לאויב, ולעיתים גם נזק לרכוש וניסיון גיוס נוסף מטעם הגורם הזר – כפי שנטען לגבי אחד הנערים מקריית מוצקין. גילם הצעיר של הנאשמים מעביר את הדיון לבית המשפט לנוער, אך אינו מקהה את חומרת האישומים עצמם. התביעה נוטה להתייחס לתיקים האלה כאל איום ביטחוני של ממש ולא כאל "תעלול נוער", בדיוק בגלל שהמידע שנאסף – גם כשהוא נראה שולי, כמו תמונה של רחוב או של בניין – יכול לשמש גורם עוין לבניית תמונת מודיעין רחבה יותר. במרבית התיקים הדיונים בבית המשפט לנוער מתנהלים חלקית בדלתיים סגורות, בשל רגישות החומר הביטחוני שבבסיס כתב האישום, כך שהפרטים שמגיעים לתקשורת הם לרוב רק חלק ממה שבידי החוקרים. גם כשמדובר בקטין ללא עבר פלילי, בית המשפט נדרש לאזן בין גילו הצעיר של הנאשם לבין החומרה האובייקטיבית של מסירת מידע לגורם עוין – ולכן התוצאה הסופית, גם כשמסתיימת בהסדר טיעון, נוטה לכלול מרכיב ממשי של ענישה ולא רק טיפול או פיקוח.

מה כדאי לדעת כדי לזהות ניסיון גיוס

לפי הדפוסים שחוזרים בתיקים שנחשפו, יש כמה סימני אזהרה שכדאי להכיר – להורים, למחנכים ולכל מי שמחפש עבודה מקוונת:

• הצעת עבודה מקוונת שדורשת צילום מקומות ספציפיים – בניינים, בסיסים, בתים פרטיים – ולא משימה עסקית רגילה.
• תשלום עבור "עבודה" במטבע קריפטוגרפי או בארנק דיגיטלי, ולא בהעברה בנקאית רגילה.
• מפעיל שמתחיל במשימה קלה וחסרת משמעות לכאורה (חלוקת עלונים, הדבקת מדבקות) ומדרג את הדרישות כלפי מעלה בהדרגה.
• בקשה לתמונות אישיות "לאימות זהות" בשלב מוקדם של ההיכרות, ללא הסבר עסקי סביר.
• קשר שממשיך באופן רציף לאורך שבועות או חודשים דרך אפליקציית מסרים מוצפנת כמו טלגרם, בלי מפגש פיזי או אימות מזהה אמיתי של המפעיל.

גורמי הביטחון ממליצים לדווח על כל פנייה חשודה מסוג זה למשטרה או לשירות הביטחון הכללי, גם אם המשימה המבוקשת נראית שולית – בדיוק כפי שקרה במקרה הנער מקריית מוצקין, שהחל, ככל הנראה, ממה שנראה כמו הזדמנות תעסוקה תמימה ברשת.

עבור הורים ובני משפחה, הנקודה המעשית ביותר היא לא לחכות לסימן דרמטי. שיחה פתוחה על כך שהצעות עבודה מקוונות שמבטיחות כסף קל תמורת משימה קטנה הן דגל אדום בפני עצמו – גם בלי לדעת על מעורבות איראנית – יכולה למנוע את הצעד הראשון בשרשרת. כדאי גם לשים לב לפעילות בלתי מוסברת באפליקציות ארנק דיגיטלי או מטבעות קריפטו אצל קטינים, לתשומת לב לשינויים פתאומיים בהרגלי התקשורת שלהם ברשת, ולעודד אותם לשתף מבוגר אחראי בכל פנייה שמבקשת מהם לצלם, לתעד או לעקוב אחרי מקום או אדם מסוים – גם אם היא נראית משעשעת או חסרת חשיבות.

שאלות נפוצות

איך מזהים ניסיון גיוס לריגול איראני?

סימני האזהרה החוזרים בתיקים הם הצעת עבודה מקוונת שדורשת צילום מקומות ספציפיים, תשלום במטבעות קריפטו, הדרגתיות במשימות מקלות לחמורות, ובקשה לתמונות אישיות בשלב מוקדם. קשר ממושך דרך טלגרם עם מפעיל שלא מזוהה הוא דגל אדום נוסף.

האם קטינים אכן מועמדים לדין על ריגול?

כן. במקרה קריית מוצקין הוגש כתב אישום לבית המשפט לנוער בחיפה נגד נערים בני 14 ו-16, על עבירות שכוללות יצירת קשר עם סוכן זר ומסירת ידיעה לאויב. גילם הצעיר מעביר את הדיון לערכאת נוער, אך אינו מבטל את חומרת האישומים.

כמה משלמים הסוכנים האיראנים למגויסים בישראל?

הסכומים נעים בטווח רחב – מכמה עשרות דולרים ועד מעל 26,000 דולר במקרים חריגים – כאשר משימת צילום או תיעוד בודדת משולמת בממוצע סביב 500 דולר. התשלום הקטן יחסית בהתחלה הוא חלק מהשיטה: הוא מוזיל למפעיל את הסיכון ובודק את נכונות המגויס לשתף פעולה.

מה עושה המדינה כדי לבלום את התופעה?

מאז ספטמבר 2024 חשפו גורמי הביטחון 35 רשתות ריגול איראניות משמעותיות, ונפתח אגף כליאה ייעודי לעצורים בתיקים אלה. במקביל מתנהלת עבודת מודיעין שוטפת לאיתור מפעילים ומגויסים חדשים ברשתות החברתיות.